אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאַסְכּוּפַּת יְרוּשָׁלֵם וְלַחוּץ. מֵשִׁיבִין דָּבָר מִחוּץ לִירוּשָׁלֵם עַל דָּבָר שֶׁבִּירוּשָׁלֵם
Pnei Moshe (non traduit)
משיבין דבר וכו'. כלומר דדחי להאי דר' יודה בר פזי דאלו להאי תנא אליבא דר''א אין להשיב להא דס''ל לדידיה דדבר שהוא מחוץ לירושלים על הזייה שהוא דבר שבירושלים דהא משמע שכך השיב לו ר''ע אי אתה מודה כשאינו מזה עליו שמתעכב הוא מפסחו ופטור הוא מכרת כמו דסבירא לך בדרך רחוקה ואלו להאי מ''ד דס''ל לר''א מאסקופת ירושלים אין דמיין זה לזה:
אמר ר' יודה בן פזי. דמצינן למימר דתיפתר להא דר' אליעזר דלקמן כמ''ד מאסקופת ירושלים לחוץ דתנאי היא דפליגי אליבא דר''א בהא ולהאי מ''ד לא קרי דרך רחוקה אלא כשיהיו חוץ למקום אכילתו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵי זוֹ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ. וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי [עֲקִיבָא. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר. מֵאַסְקוּפַּת עֲזָרָה וְלַחוּץ.] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַהִכָּרֵת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָה. הַזָּייָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא מִצְוָה. ומִצְוָה לְהַזּוֹת. תִּיפְתָּר שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בָּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁאִילּוּ חוֹל הָיָה. הָיָה מַזֶּה עָלָיו וְאַחַר כָּךְ בָּא וְשׁוֹחֵט לוֹ אֶת פִּסְחוֹ וְהוּא נִכְנַס וְאוֹכְלוֹ בָעֶרֶב. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁבָּת וְאֵינוֹ מַזֶּה עָלָיו נִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוֹת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁאִילּוּ חוֹל הָיָה. הָיָה מַזֶּה עָלָיו וּלְמָחָר הוּא בָא וְשׁוֹחֵט לוֹ אֶת פִּסְחוֹ וְהוּא נִכְנַס וְאוֹכְלוֹ לָעֶרֶב. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁבָּת וְאֵינוֹ מַזֶּה עָלָיו נִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוֹת. 42b אַשְׁכַּח תַּנֵּי כְהָדֵין קַדְמַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא יאכל הפסח לשבע. ומאי איכפת לן בזה וקאמר ר' יוסי בר בון וכו' כדי שלא יבא לידי שבירת עצם כדפרישית במתני':
אשכח תני. בחדא ברייתא כהאי פרושא קדמייא שחל בי''ד וכו' ומיהת לכ''ע כשאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור הוא מכרת לרבי אליעזר וכר' יוחנן:
אלא תיפתר שחל יום שביעי שלו להיות בי''ד שחל להיות בשבת וכו'. וכשאינו מזה עליו נמצא שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ולשחוט את פסחו ומתעכב הוא ממצות פסח ואפ''ה אמרי' דאין הזייה דוחה שבת ופטור הוא אלמא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור היא מכרת והה''ד כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ לר''א שהרי בזה לא פליג אדר''ע אלא שהשיב לו ועליה אני דן וכו' לפי דבריך:
אמר רב הושעיה תיפתר וכו'. כלומר ורב הושעיה מפרש שאפי' בשחל שביעי שלו בי''ג בניסן שחל בשבת נמי הדין כן שמתעכב ע''י כך מלעשות פסחו ומפני שהוא יום שאסור בהזייה משום שבות:
תמן תנינן. לקמן בפ''ט:
לא אמר ר''א אלא לפוטרו מהכרית. כלו' עיקר מילתא דר''א להשמיענו שזה קרוי דרך רחוקה דאע''ג שיכול ליכנס ולעשות הפסח אפ''ה פטור הוא מכרת כשלא נכנס ולא אמרי' לי' היכנס ועשה הואיל ובשעת שחיטה חוץ ממקום שחיטה הוא:
אמר ר' אלעזר. אמורא. מתני' דידן אמרה כן דהכי שמעי' בתשובת ר''ע לר''א דקתני השיב ר''ע. וכו' וברישא מפרש לה והדר מסיק למילתיה:
ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו:
וְאִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. אוֹ חִילּוּף. לְפִי שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר מְלַמְּדוֹ הֲלַמְּדוֹ הֲלָכָה וּבָא שֶׁאֵין חֲגִיגָה דוֹחָה שַׁבָּת וְכָפַר בּוֹ בִּשְׁעַת הָדִּין. לְפוּם כָּךְ הוּא אֲמַר לֵיהּ. אוֹ חִילּוּף.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית בר נש וכו'. על הא דקאמר ר''ע לר''א או חילוף הוא דמתמה וכי כך משיבין לרבו שלו דבר שאינו וכי אפשר לדחות שחיטת הפסח. ומשני לפי שהיה ר''א מלמדו הלכה בענין חגיגה שבאה עם הפסח שאינה דוחה השבת לפים כן היה לו איזה דרך לפלפל עמו בכך ולומר לו או חילוף וכלומר דלא היתה כוונתו של ר''ע על שחיטת הפסח כלל אלא כאומר לרבו א''כ אפשר ללמוד הדין בחילוף מהזאה ועל שחיטת חגיגה דמה''ט לא תדחה את השבת ור''א הבין שעל שחיטת הפסח אמר לו כך והשיב לו עקרת מה שכתוב בתורה וכששמע ר''ע לזה אמר לו אף דבריך הבא לי מועד לאלו וכו':
תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁחִיטָה דוֹחָה שַׁבָּת. כָּךְ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה דוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִשְׁחִיטָה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוּחָה אֶת הַשַּׁבָּת. תֹּאמַר בְּמַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֶיפְשַׁר לָהֶם לֵיעֲשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת (אֵין) דּוֹחִין אֶת הָשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימוֹרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ. שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן מוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הֵן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. מַה לְמַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה דּוֹחִין אֶת הָשַּׁבָּת שֶׁכְּבָר דָּחָת שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. יִדְחוּ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה וְאַדַּיִין לֹא דָחָת שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. דָּבָר אַחֵר. שֶׁאִם יִמָּצֵא הַזֶּבַח פָּסוּל וְנִמְצָא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בְּלֹא שְׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר''א אומר וכו'. כל זה עד סוף הלכה גרסי' לעיל פר''א דמילה בהלכה א' ושם פירשתי:
גַּבֵּי [תִינּוֹק] מַה אִית לָךְ. שֶׁמָּא יְחֶלֶה הַתִּינּוֹק וְנִמְצָא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בְּלֹא מִילָה. הָתִיבוּן. הֲרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בַּשַׁבָּת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִיבָּנוֹת מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ יַבּוֹלֶת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְחוֹתְכָהּ בַּשַׁבָּת. מִין יַבּוֹלֶת רְאוּיָה לִיחָתֵךְ מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהַזּוֹת בַּשַׁבָּת. מִין הַזָּיָה רְאוּיָה לְהַזּוֹת מֵאֶתְמוֹל.
משנה: אֵימָתַי מֵבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בַּחֹל בְּטָהֳרָה וּבְמוּעָט. בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בַּשַּׁבָּת בִּמְרוּבֶּה וּבְטוּמְאָה אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה׃ חֲגִיגָה הָֽיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן מִן הַבָּקָר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד׃
Pnei Moshe (non traduit)
חגיגה היתה באה או מן הצאן או מן הבקר וכו'. משא''כ הפסח שאינו בא אלא מן הצאן ומן הזכרים:
ובטומאה. כגון שרוב הצבור טמאי מתים או שהי' הכהנים רובן טמאין אין מביאין עמו חגיגה. ולפי שחגיגת י''ד לאו חובה מדאורייתא הוא אלא מדרבנן כדאמרן שיהי' הפסח נאכל על השבע לפיכך אינה דוחה השבת ולא את הטומאה:
ממרובה. שהיו בני חבורה מועטין ודי להם בפסח לבדו:
בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמיעט. שהיו בני חבורה מרובין והפסח ממועט הוא לאכילת בני חבירה מביאין חגיגה עמו ואוכלין החגיגה תחלה ואחר כך הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע כדמפרש טעמא בגמרא שלא יבא לידי שבירת עצם שאם לא היה בא על השבע מתוך שהוא תאב לאכול הבשר שסביבות העצמות אפשר שיבא לידי שבירתן:
מתני' אימתי מביאין עמו חגיגה. בבבלי פריך מאי תני לעיל דתני חגיגה וקאמר איידי דתני לעיל הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת קתני נמי חגיגה הבאה עם הפסח דלא דחי שבת אפי' שחיטה דיליה וכן לא דחי טומאה:
תַּנֵּי. חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח נֶאֱכֶלֶת תְּחִילָּה כְּדֵי שֶׁיֵּיאָכֵל הַפֶּסַח לַשֹּׂבַע. וְלֹא יֵיאָכֵל הַפֶּסַח לַשֹּׂבַע. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַיי. שֶׁלֹּא יָבֹא (לִפְנֵי) [לִידֵי] שְׁבִירַת עֶצֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא יאכל הפסח לשבע. ומאי איכפת לן בזה וקאמר ר' יוסי בר בון וכו' כדי שלא יבא לידי שבירת עצם כדפרישית במתני':
אשכח תני. בחדא ברייתא כהאי פרושא קדמייא שחל בי''ד וכו' ומיהת לכ''ע כשאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור הוא מכרת לרבי אליעזר וכר' יוחנן:
אלא תיפתר שחל יום שביעי שלו להיות בי''ד שחל להיות בשבת וכו'. וכשאינו מזה עליו נמצא שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ולשחוט את פסחו ומתעכב הוא ממצות פסח ואפ''ה אמרי' דאין הזייה דוחה שבת ופטור הוא אלמא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור היא מכרת והה''ד כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ לר''א שהרי בזה לא פליג אדר''ע אלא שהשיב לו ועליה אני דן וכו' לפי דבריך:
אמר רב הושעיה תיפתר וכו'. כלומר ורב הושעיה מפרש שאפי' בשחל שביעי שלו בי''ג בניסן שחל בשבת נמי הדין כן שמתעכב ע''י כך מלעשות פסחו ומפני שהוא יום שאסור בהזייה משום שבות:
תמן תנינן. לקמן בפ''ט:
לא אמר ר''א אלא לפוטרו מהכרית. כלו' עיקר מילתא דר''א להשמיענו שזה קרוי דרך רחוקה דאע''ג שיכול ליכנס ולעשות הפסח אפ''ה פטור הוא מכרת כשלא נכנס ולא אמרי' לי' היכנס ועשה הואיל ובשעת שחיטה חוץ ממקום שחיטה הוא:
אמר ר' אלעזר. אמורא. מתני' דידן אמרה כן דהכי שמעי' בתשובת ר''ע לר''א דקתני השיב ר''ע. וכו' וברישא מפרש לה והדר מסיק למילתיה:
ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו:
הלכה: תַּנֵּי. חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר הָֽיְתָה בָאָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא רְשׁוּת. אִין תֵּימַר חוֹבָה. דָּבָר שֶׁהוּא בָא חוֹבָה בָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני וכו'. זאת אומרת שהיא רשות דאין תימר חובה מדאוריי' דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר. בתמיה הא קי''ל כל דבר שבא חובה אינו בא אלא מן החולין:
משנה: הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב עָלָיו חַטָּאת. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם פֶּסַח אִם אֵינָן רְאוּיִין חַייָב. וְאִם רְאוּיִין הֵן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם הַפֶּסַח שֶׁהוּא מוּתָּר לִשְׁמוֹ כְּשֶׁשִּׁינָּה שְׁמוֹ חַייָב. זְבָחִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין לִשְׁמָן כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָן אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַּפֶּסַח שֶׁשִּׁינָּהוּ אֶת שְׁמוֹ בְדָבָר אָסוּר. תֹּאמַר בַּזְּבָחִים שֶׁשִּׁנָּן בְּדָבָר מוּתָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימֻרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחַ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לִשְׁמָן הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמָן חַייָב. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּאֵימֻרֵי צִיבּוּר שֶׁכֵּן יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אַף הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם אֵימוֹרֵי צִיבּוּר פָּטוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
ואם ראויין. כגון ששחט שה בן שנה שלמים לשם פסח דמתוך שהוא טרוד ובהול לשחוט פסחו טעה בדבר ולא נזכר שהקדישו לשם זבח אחר:
ר''א מחייב חטאת. אע''פ שטעה בדבר מצוה:
ור' יהושע פוטר. דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן דקי''ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולר' יהושע אף הנשחטים לשם פסח כשרים כדקאמר בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
מה אם פסח שמותר לשמו. בשבת:
כששינה את שמו. מודה אתה שהוא חייב כדתנינן ברישא זבחי' שהן אסורין לשמן בשבת שאין זבח יחיד דוחה שבת אלא בשקבוע לו זמן כששינה וכו':
לא אם אמרת בפסח. ששינה שמו חייב לפי ששינה אותו בדבר אסור ששאר זבחים אסור לשחטן בשבת:
ששינן בדבר מותר. לשם דבר המותר לשחטו בשבת:
אימורי צבור יוכחו. קרבנות האמורים בצבור בשבת כגון תמידין ומוספין שמותרין לשחטן לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב:
שיש להן קצבה. כמה לשחטן ואינו רואה אחרים עוסקים בשחיטתן ומכיון שנשחטו יודע הוא שא''צ לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג שלא היה לו לטעות בדבר זה:
תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל שוחטין פסחיהן ומתוך שהוא רואה אחרים הרבה שעסוקין בכך וטרוד הוא להתעסק במצוה ואפי' שחט הוא כבר פסחו כשמצא זבח זה עומד בעזרה כסבור שפסח הוא וה''ז טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהוא:
אף השוחט. זבחים אחרים לשם אימורי צבור בשבת פטור. ואין הלכה אלא כר' יהושע:
אם אינן ראויין. לפסח כגון שהוא בן שתי שנים או נקבה וכיוצא בזה מן הבקר וטעה כסבור שהוא פסח ושחטו לשם פסח חייב דהאי לאו טועה בדבר מצוה ועשה מצוה שאין זה כשר לשם פסח:
מתני' הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת. בי''ד שחל להיות בשבת והיה יודע שהוא פסח אלא שטעה וכסבור היה כשם שמותר לשמו כך הותר שלא לשמו חייב חטאת שחילל את השבת בשוגג. אבל אם שחטו בטעות שכסבור שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים פטור לפי שהפסח כשר שעקירת שמו בטעות לאו עקירה הוא:
תַּנֵּי. חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח הָֽיְתָה מִתְבָּעֶרֶת עִמּוֹ. אִיתָא חֲמִי. חֲגִיגָה נֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וּפֶסַח נֶאֲכַל עַד חַצּוֹת. וְתֵימַר הָכֵין. 43a בְּעוֹלָה עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ. הַתַּבְשִׁילִין הָעוֹלִין עִמּוֹ עַל שׁוּלְחָנוֹ צְרִיכִין לְהִתְבָּעֵר עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵין דַּאֲכַל חוֹבֶץ וּבְדַּעְתֵּיהּ מֵיכוֹל קוּפָּד צָרִיךְ מְבַעֲרָה פִּיסְתָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
צריך מבערה פיסתה. חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר:
ובדעתיה למיכל קופד. בשר אח''כ:
הדא אמרה ההין דאכל חובץ. מי שאכל גבינה ומאכלי חלב:
בעולה עמו על שלחנו. לא בשריפה מטעמא דנותר קאמר אלא בהעולה ממנה עם הפסח על שלחנו שהתבשילין העולין מהן על השלחן כשמבער תבשילי הפסח מהשלחן מבער גם תבשיל חגיגה עמו מהשלחן אע''פ שעדיין לאו נותר הן וטעמו שאם יתותרו על השלחן אחר שנטל תבשילי הפסח ממנו שמא יאכל איזה דבר מהן ונמצא נאכלת אחר הפסח ואין אוכלין חגיגה אחר הפסח:
חגיגה נאכלת וכו' ותימר הכין. שמתבערת עמו:
איתא חמי. בא וראה:
היתה מתבערת עמו. וקא סלקא דעתך מטעמא דנותר וישרפנה עם הפסח קאמר ולפיכך מתמה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source